חמישים הוא לא הארבעים החדש!!

חמישים הוא לא הארבעים החדש!!

אינני יודעת מי החליט או למה שחמישים הוא הארבעים החדש. הוא כל כך לא שזו אמירה אפילו מקוממת.

אנשים חוגגים את שנות הארבעים שלהם בשמחה ובציפייה לבאות מפני שיושב להם בראש איזה שהוא קסם שיתרחש ביום ההולדת החמישים שלהם והם יחזרו אחורה לארבעים. אז זהו. שלא רק שזה לא מדויק זה אפילו רחוק מרחק עשר שנים לפחות מהמציאות.

הדבר הראשון הברור והחד משמעי כשמגיעים לחמישים הוא הידיעה שאיך שלא נסתכל על זה, אנחנו כבר סופרים לאחור. לא משנה כמה טוב אנחנו נראים או כמה ספורט אנחנו עושים או איזו תזונה חסרת טעם וחיות אנחנו צורכים, רק ממש מעטים מגיעים לגיל מאה וחלק ניכר מהם אפילו איננו מודע לכך.

אף אחד לא חושב בגיל ארבעים שהוא באמצע החיים. הילדים עוד קטנים יחסית ואנחנו הנשים עוד רצות אחרי החוגים ואספות הורים כביסות וקיפולים אין סופים, בעוד הגברים ממשיכים לעשות מה שעשו עד עכשיו בלי קשר לגיל. הלכו לעבודה וצפו בערוץ הספורט כשחזרו הביתה.

 בגיל חמישים גם אם לא רוצים המחשבה הזו מתיישבת לה במעמקי התודעה והופ פתאום גם בלי לחשוב על זה מתחילים לזוז קצת יותר לאט. המשפט איך הזמן עובר מקבל משמעות אמיתית ומנסים למתוח אותו קצת יותר. אם בגיל ארבעים הספקת ביום שישי עד שעה עשר בבוקר לנקות את הבית, לתלות מכונה, ולבשל לשבת הרי שבגיל חמישים את מרשה לעצמך להיפגש בבוקר עם חברות לקפה ורק אחר כך לעשות את מה שאת רגילה לעשות אבל בנחת. פתאום מבינים שאף אחד לא רודף אחרינו. וגם אם כן רודף, בעיה שלו. יש דברים יותר חשובים בחיים. כמו לקטר על בן הזוג ולהשוויץ בהישגים של הילדים.

כשהיינו ילדים, לא היה הבדל גדול בין ארבעים לחמישים. שניהם היו מבוגרים שלא לומר זקנים. ההבנה שיש הבדל מגיחה בשנות העשרים אך נדחקת לפאתי המח והרגש כי יותר חשוב לטייל וללמוד ולמצוא את החצי השני ולהתחיל את החיים. הילדות שלנו  עד שנות העשרים שייכת להורים. מבחינתנו עכשיו אנחנו מתחילים את החיים האמתיים".

ואז מגיעים לשנות השלושים. כשארבעים כבר נושף בעורף וחמישים עוד נראה ממש רחוק. אבל גם על זה לא חושבים יותר מדי כי אנחנו חזק בתוך המרוץ. עכשיו כבר יש ילדים או שעוד עובדים על להביא אותם, ויש משכנתא ויש עבודה ויש שישי אצל האימא פה ושישי אצל האימא שם ובחגים אולי נארח אצלנו ויום רודף יום. קמים, הולכים לישון והזמן באמת טס והנה – יום הולדת ארבעים.

עם משבר בלי משבר, עם מסיבת הפתעה או טיול הפתעה או סתם נר תקוע בסופלה מהסופר החלפת קידומת לארבעים מגלמת בתוכה משהו חדש. איך שלא נסתכל על זה אנחנו כבר לא ילדים. ואנחנו גם לא זקנים, למרות שפה ושם מתחילות לצוץ להן ככה בקטנה מילים ששמענו פעם מההורים. מילים כמו כולסטרול, טריגליצרידים, לחץ דם. אבל בתוך העשייה המרובה שכבר התרגלנו אליה למרות הקיטורים של: חוגים, הסעות, מפגשי הורים מורים, פרויקטים לבית הספר פשוט ממשיכים, אולי בכח האינרציה שהובילה אותנו עד הלום. ועוד שבוע עובר, ועוד סופ"ש סוף סוף מגיע וחמישים הופך להיות המספר הבא ברשימה.

אז איך אפשר לומר, אחרי שעברנו את כל המסלול הארוך ולא פשוט הזה שחמישים זה הארבעים החדש?

אותי חמישים תפס בהפתעה. אף אחד לא הכין לי מסיבה וחוץ מהברכות הנחמדות בפייסבוק וארוחה לא מוצלחת במסעדה לא טובה נכנסתי אל העשור החמישי בחיי מצפה להיות כמו בשנות הארבעים אבל עם ניסיון וידע של בת חמישים.

מהר מאוד גיליתי ששטות היא וטעות היא. לא ארבעים ולא נעלים. חמישים כבודו במקומו נטוע חזק.

לזמן שעבר יש משמעות. לעתיד יש משמעות. אבל ההווה, הזמן בו אני נמצאת כעת, הוא הכי חשוב. ואני מתכוונת לנצל אותו היטב. מדי בוקר להתמודד עם כל מה שיביא איתו היום, ומדי לילה להיפרד מעוד יום בחיי מתוך ציפייה סקרנית לבואו של מחר.

תגובה אחת

  1. גלי

    וואו וואו כמה שאת צודקת