נהגת ותיקה מול נהג חדש

הורה מלווה בן מתלווה וחוקי התנועה שבינינו

כשהייתי בת טיפש עשרה רק חיכיתי להיות גדולה ועצמאית כבר. לא להיות תלויה באף אחד ובעיקר שאף אחד לא יגיד לי מה לעשות. לכן, כשמלאו לי שש עשרה כבר רצתי ללמוד נהיגה. אבי לא תמך ברצון שלי, הוא אמר לי שהוא לא יכול לממן לי השעורים כי המצב קשה אך כשאני רציתי משהו שום דבר לא עמד בדרכי. אז הלכתי לעבוד. מדי יום חוץ מימי שני, אחרי הלימודים, הלכתי למספרה שם ניקיתי את הרצפה חפפתי ראשים ועם הזמן התקדמתי ולימדו אותי למרוח צבע! קיבלתי משכורת, טיפים ומחמאות ועם זה מימנתי את שעורי הנהיגה שלי. בזמני לא היה מינימום שעורים ודי מהר המורה שלי אמר שאני מוכנה לטסט. ניגשתי ועברתי את הטסט הראשון. זה היה בחודש מרץ של שנת 1986.נהג חדש
בחודש מרץ של שנת 2013 בני בכורי ניגש לטסט.
הוא התחיל את שעורי הנהיגה שלו לפני כחודשיים. גם הוא עבד כדי לממן לעצמו את השעורים. הוא לא שאל אותי אלא הודיע שהוא הולך ללמוד נהיגה. הוא התארגן לבד עם מורה ויצא לדרך.
אחרי השיעור הראשון הוא חזר הביתה מלא התלהבות. "היום העברתי עד להילוך שלישי במהלך השיעור" הוא סיפר ועיניו נצצו. זה היה מצחיק. המורה שיבח אותו על כך שהוא הצליח לא לדרוס אף אחד והוא היה מאושר. זמן קצר אחר כך כשנסענו יחד הוא עוד היה נחמד ושאל על כל תמרור שראינו בדרך והסביר לי מה הוא יודע על החוקים והתמרורים. הכל היה בסדר עד ש….הילד תפס בטחון. בכל פעם שנסענו יחד הוא התחיל להעיר לי. את מאותת מאוחר/מוקדם מדי, הפניה שלך חדה/רחבה מדי, את חונה לאט מדי, אמא, את לא אדיבה בכביש, למה את לא נותנת להם לחצות, לעבור, להיכנס, וכו'……….
אחרי פעמיים שלוש כאלה כשהגבול בין משעשע למציק נפרץ, עצרתי את הרכב באמצע הכביש (לא לדאוג הסתכלתי במראות ועשיתי את זה במקום בטוח) ואמרתי לו: "אתה מבין שברכב שלי אתה אמור לנהוג אחרי שתעבור טסט כן?" הילד פתח עיני עגל ושאל בשיא התמימות "מה, אני רק מזכיר לך כי עבר המון זמן מאז שאת למדת נהיגה ובטח שכחת כמה דברים!!!!!"
העובדה שבמהלך כל שנותיי כנהגת לא נתפסתי אפילו פעם אחת, אין ולא היו לי דוחות על שום דבר, לא עשיתי אף תאונה (טפו טפו טפו) כל זה לא נחשב בעיניו. מה שקובע זה מה שהוא יודע. כן, הדור הזה שיודע הכל יותר טוב מכולם.
בשנת 1986 אחרי שהוצאתי רישיון נהיגה, ביקשתי מאבא שלי סבוב על הסובארו האדומה בבת עיניו. למרות שאז לא הייתה חובה כזו הוא ליווה איתי בנסיעה הראשונה. חזרנו הביתה אחרי כחצי שעה. כל הדרך הוא אמר לי ללחוץ על הברקס. הוא אמר לי את זה ברומנית, שפת האם שלו. אני משום מה הבנתי את המילה כללחוץ על הגז. חצי שעה הוא צרח תלחצי על הברקס ואני רק האצתי, חתכתי, פניתי וחניתי במהירות ובלי להבין מה הוא רוצה מחיי. הגענו הביתה בשלום. הוא אמר שלעולם לא ירשה לי לנהוג לבד, שאני מסוכנת לציבור, לעצמי ולאוטו.
אחי ואימי יצאו להגנתי ושכנעו אותו שאני נהגת טובה והוא מלחיץ. שיסמוך עלי ויתן לי לנהוג לבד. בשבת שאחרי הוא הסכים לתת לי את האוטו לבד. נסעתי לחברה. דפקתי את האוטו. שברתי פנס. חזרתי הביתה ואיבדתי את הרישיונות. מזל גדול שאבא שלי באמת אהב אותי מאוד, אחרת לעולם לא הייתי נוהגת על הסובארו שלו יותר.
עכשיו תורו של בני בכורי. הוא עבר את הטסט כמובן. היום אנחנו יוצאים יחד לסבוב ראשון. בהצלחה שיהיה לנו, ושנחזור הביתה בשלום.

פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.